בשבעה ביולי חוגגים ביפן את חג הטאנאבאטה. זהו חג המוקדש לסיפורם העתיק של שני כוכבים, שמצויים משני עברו של שביל החלב: הכוכב אוֹרִיהִימֶה (הכוכב וגה) והכוכב הִיקוֹבּוֹשִי (הכוכב אלטאיר).
פירוש השם טַנָאבָּאטַה (七夕) הוא שבעה ערבים. קיים פירוש עתיק יותר אשר על פיו המשמעות היא: "אריג שנארג באמצעות נול ומונח לו על מדף". חג יפני עתיק ויפה זה, הגיע ליפן לפני מאות שנים מסין, אשר בה הוא ידוע זה כ 2000 שנה. מקורו ככל הנראה בהודו, שם האגדה היא אודות האל קְרִישנַה רועה הצאן המיתולוגי ומעלליו. במקור, החג הוקדש להבעת משאלה לשיפור כישורים אומנותיים ויצירתיים כגון כתיבה, אריגה, ציור ועוד עבודות אשר דרשו כישורים טכניים ואמנותיים.
סיפור הטנאבאטה:
הנסיכה אוֹרִיהִימֶה חיה בשמים על גדות שביל החלב. שביל החלב קרוי גם הנהר השמיימי. אוֹרִיהִימֶה היתה ביתו של טֶנקוֹ - מלך השמיים - היקום עצמו. הנסיכה אוֹרִיהִימֶה ארגה בגדים ואריגים יפהפיים ואביה אהב אותם והיה מאושר. למרות שביעות רצונו של האב, הנסיכה אוֹרִיהִימֶה לא היתה מאושרת שכן היתה כה עסוקה באריגה עד שלא היתה לה הזדמנות למצוא לעצמה בן זוג לחיים.
הבין טֶנקוֹ מלך השמיים לליבה והפגיש אותה עם הִיקוֹבּוֹשִי רועה הבקר, אשר חי ורעה את עדריו מעברו השני של הנהר השמיימי - שביל החלב.
השניים נפגשו ומייד התאהבו זה בזו וכמובן שנישאו והיו מאושרים. עד ש... משמצאו זו את ליבו של זה, הזניחו השניים את עיסוקיהם האחרים. אריגים יפהפיים לא נארגו, ומצידו האחר של שביל החלב, הפרות של הִיקוֹבּוֹשִי התפזרו לכל עבר. הדבר עורר את כעסו של טֶנקוֹ אשר הענישם, הפרידם ואסר עליהם להיפגש.
דמעותיה של הנסיכה אוֹרִיהִימֶה נגעו לליבו של אביה טֶנקוֹ, וזה החליט לאפשר לזוג האוהבים להיפגש כל מדי שנה ביום השביעי של החודש השביעי, אך רק בתנאי שאוֹרִיהִימֶה תארוג כראוי ובחריצות.
משהגיע היום המיוחל, גילו הִיקוֹבּוֹשִי ואוֹרִיהִימֶה שהם לא יכולים להיפגש שכן לא היה גשר מעל הנהר השמיימי. צערם היה גדול, אך לעזרתם נחלצה להקה גדולה של עקעקים (עורבי נחלים). העקעקים עפו מעל לנהר העצום ויצרו בעזרת הכנפיים שלהם גשר, אשר בעזרתו יכלו האוהבים להיפגש. כאשר יורד גשם, האוהבים לא יכולים להיפגש ועליהם להמתין לשנה הבאה בתקווה ליום לא גשום.
יום לפני השביעי לחודש השביעי, נוטלים היפנים ענף של במבוק, אשר עליו הם תולים טַאנזַאקוּ (פיסת נייר) אשר עליה הם רושמים משאלה או שיר קצר. בחצות הליל או למחרת, בהתאם למנהגי המקום, יש ששולחים את הענף על כל משאלותיו לצוף במורד הנהר ויש ששורפים את הדפים. במקומות שונים ביפן אף מתקיים פסטיבל לכבוד החג.
קיימת אגדה נוספת אודות חג זה אשר לפיה רועה בשם מִיקֶרַן, אשר התאהב באלה טַנָאבָּאטַה וחיפש דרך אל ליבה. הוא גנב לטַנָאבָּאטַה את אחד האריגים שלה ובחיפושיה אחר האריג היא הגיעה אל חצרו של מִיקֶרַן אשר טען שאיננו יודע היכן האריג אך הוא מוכן לסייע לה בחיפושים. לאחר זמן קצר, השניים התאהבו, נישאו וחיו באושר עד לאותו יום אומלל בו טַנָאבָּאטַה גילתה באקראי את האריג מוחבא על גג ביתו של מִיקֶרַן. השקר נחשף וטַנָאבָּאטַה הכריזה שהיא תעזוב אותו עד שיצליח לייצר אלף סנדלי קש. מִיקֶרַן החל מייד לעמול אך לא הצליח לעמוד במשימה עד סוף חייו. מאחר ולא נפגשו עוד בחייהם, ניתנה להם הרשות להיפגש פעם בשנה בשמיים בהיתקרב זה לזה הכוכבים וגה ואלטאיר.
שיר הטאנאבאטה:
עלי הבמבוק משמיעים את איוושתם ささの葉 サラサラ
מתנועעים במרזבים שבקצוות הגגות のきばに ゆれる
מנצנצים להם הכוכבים お星さま キラキラ
כגרגרי חול זהובים וכסופים 金銀砂子
פיסות נייר צבעוניות 五色の たんざく
עליהן רשמתי わたしが 書いた
מנצנצים להם הכוכבים お星さま キラキラ
מביטים בנו מלמעלה 空から 見てる
Sasa no ha sara sara
nokiba ni yureru
ohoshisama kira kira
kin gin sunago
Goshiki no tanzaku
watashi ga kaita
ohoshisama kira kira
sora kara miteru
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה