הסרטנית והקוף
סיפור עם יפני בעיבוד ובתרגום של זאב ארליך.
היה פעם קוף שחי לו בחורשה ביפן. על יד החורשה היה נחל נחמד ומטע עצי אפרסמון. בסתיו, נהג הקוף לשבת על ענפי עץ אפרסמון גדול, לזלול כינים שחיו בהמוניהן על פרוותו, ולהפיג את הרעב באפרסמונים אינספור. כשלא היה רעב, היה פשוט מפצפץ את הכינים, ואז מנסה בכל זאת לזלול עוד כמה אפרסמונים. למרות שהיה שבע.
בוקר אחד הילכה לה סרטנית, כמו שסרטנים צועדים. בהליכה הצידה, התרחקה מהנחל, וחיפשה אוכל בשבילה ובשביל ילדיה הקטנים. לפתע אורו עיניה והתרחבו נחיריה. היא מצאה על השביל סושי גדול בצורה של כדור אורז. באותו רגע, גם הקוף הבחין בכך, ומייד זינק על ענף גמיש, שהנמיך אותו בדיוק אל מעל לכדור האורז שהיה אחוז באחת מצבתות הסרטנית. הסרטנית היתה זריזה למדי ובעלת תושיה, ומייד צבתה את הקופיף בישבנו, ושלחה אותו בחזרה אל העץ כשהוא זועק צווחות קופיות.
אולי נעשה עסקה ותתחלפי איתי, הציע הקוף. אני אתן לך אפרסמון, ואילו את תתני לי את כדור האורז. חשבה הסרטנית, ונזכרה כמה טעימים הם אפרסמונים, וכמה ישמחו בוודאי ילדיה בעלי הצבתות הקטנות. בסדר גמור, אמרה הסרטנית, עיסקה טובה. גירד הקוף את פדחתו ואת גבו, ולאחר מכן את רגלו ואת כתפו, גם את אזנו ואת אפו, ולאחר מכן את לחייו השמנמנות, ופתאום מצא גרעין של אפרסמון שהיה דבוק לפרוותו. יש לי רעיון יותר טוב, אמר הקוף בהתלהבות. אני אתן לך גרעין של אפרסמון, ואת תשתלי אותו מול המחילה שלך על יד הנחל, שם יש מים להשקיה, ובמהרה יצמח לך עץ יפה עם פירות רבים.
הסכימה הסרטנית, לקחה את הגרעין, שתלה אותו, ואכן לאחד מספר שנים, צמח לו עץ לתפארת. אביב אחד, אחזה בליבה התרגשות - העץ פרח. סוף סוף, כשהגיע הסתיו, ענפי העץ היו מלאים באפרסמונים שהחלו להבשיל. הגיעה עונת האפרסמונים, והם נראו מגרים ומתוקים, אך הסרטנית וילדיה לא יכלו לקטוף אותם. הפירות היו גבוהים, וקליפת גזע העץ היתה חלקלקה. חילזון (זה החילזון שסיפר לי את הסיפור הזה פעם כשהייתי ביפן), אחד שהתנדב להרכיב את אחד מילדיה של הסרטנית ניסה לזחול במעלה הגזע, אך לאחר כמה ימים של זחילה איטית, איבד הסרטנון את סבלנותו וקפץ בחזרה אל גדת הנחל.
לפתע הגיח מבין העצים הקוף השובב. קטוף לנו פירות, צעקו הסרטנים הקטנים במקהלה. תוכל לקטוף למעננו? ביקשה גם הסרטנית. הקוף מיהר אל העץ, טעם אפרסמון אחד ואמר, "זה עדיין בוסר". טעם עוד אחר ואמר שהוא לא רע. טעם עוד כמה ואמר שהם ממש מעולים, וכך הוא מילא את פיו ואת בטנו בעוד ועוד אפרסמונים, והתעלם לגמרי מבקשת משפחת הסרטנים שהביטה בתעלוליו בחוסר הנאה מופגן.
זה לא הוגן, אמרה האמא הסרטנית, אתה חומד לעצמך את כל הפירות, ושוכח את הסושי שנתתי לך ואת העיסקה שעשינו. רוצה אפרסמונים? שאל הקוף. הנה אפרסמונים. קטף הקוף אפרסמונים ירוקים וקשים, והחל להשליך על הסרטנים. מייד נמלטו הסרטנים הקטנים אל מתחת לאמא שלהם שגוננה עליהם באומץ, עד שאחד האפרסמונים הקשים פגע בשריון גופה וסדק אותו.
הסרטנית זעקה בכאב ובבכי. הפציעה היתה קשה וכואבת. מייד הגיע צוות רפואי, ובראשו ערמון שמנמן וחום, שטיפל בסרטנית בדאגה וביעילות. בכדי להפיג את הכאב, הגיעה הליצנית הרפואית, דבורה זרזה, זמזמנית וחיננית שהפליאה בתעלולים מצחיקים, בבדיחות ובחיקויים. בכדי שהסרטנית תישמר מעופות טורפים, הגיע להגן עליה אוּסוּ ענקי. אוּסוּ הוא גזע עץ ענקי עם חור במרכזו שמשמש להכנת בצק אורז טעים.
הנה תמונה של אוּסוּ:
לאחר שהחלה הסרטנית להרגיש טוב יותר, החליטו האוּסוּ, הדבורה והערמון להעניש את הקוף וללמדו לקח. החורף כבר הגיע, וכנהוג בימות החורף הקפואים, הקוף חזר לביתו ומיהר אל האח בכדי להתחמם. הוא הבעיר אש באח, והחל לנשוף בכדי ללבות את האש. הוא לא ידע, שהערמון מסתתר לו בין הגחלים. משהאש התלהטה, נשף שוב הקוף נשיפה חזקה וארוכה שהלהיטה את האש אף יותר, וגרמה בבת אחת לערמון להתפוצץ בפניו. הקוף נבהל וזינק אל עבר הבאר בכדי לצנן את פניו. משהסיר את הקרש הכבד מעל פי הבאר, הגיחה משם הדבורה ועקצה אותו בישבן שהאדים והתנפח. הבין הקוף שיש כאן קנוניה נגדו וביקש לברוח מהבית, אך האוּסוּ הכבד נשען על הדלת ולא איפשר לו לצאת. זוכר את המעשים הרעים שעשית? שאל האוסו בכעס. כן, שהצקתי לסוסים? ושגנבתי לאיכר את הכובע של הדחליל? ושהחבאתי לסנאים את האגוזים? לא! אמר האוסו, אני מדבר על מה שעשית לסרטנית. נעל האוסו את הבית של הקוף, עד שהוא הבטיח לעשות מעשה מיוחד וטוב ולמען הסרטנית.
לאחר שהחלים מנקמת חבריה של הסרטנית, הלך הקוף לבקר אותה, כרע על ברכיו מול המחילה המשפחתית שלה, והתנצל על הסבל, הרמאות, הטירחה, הצער, הכאבים ועוד ועוד. מאז, בכל שנה בסתיו, מביא הקוף למשפחת הסרטנים אפרסמונים מתוקים והוא לא מציק עוד לאף אחד.
סיפור עם יפני בעיבוד ובתרגום של זאב ארליך.
היה פעם קוף שחי לו בחורשה ביפן. על יד החורשה היה נחל נחמד ומטע עצי אפרסמון. בסתיו, נהג הקוף לשבת על ענפי עץ אפרסמון גדול, לזלול כינים שחיו בהמוניהן על פרוותו, ולהפיג את הרעב באפרסמונים אינספור. כשלא היה רעב, היה פשוט מפצפץ את הכינים, ואז מנסה בכל זאת לזלול עוד כמה אפרסמונים. למרות שהיה שבע.
הסכימה הסרטנית, לקחה את הגרעין, שתלה אותו, ואכן לאחד מספר שנים, צמח לו עץ לתפארת. אביב אחד, אחזה בליבה התרגשות - העץ פרח. סוף סוף, כשהגיע הסתיו, ענפי העץ היו מלאים באפרסמונים שהחלו להבשיל. הגיעה עונת האפרסמונים, והם נראו מגרים ומתוקים, אך הסרטנית וילדיה לא יכלו לקטוף אותם. הפירות היו גבוהים, וקליפת גזע העץ היתה חלקלקה. חילזון (זה החילזון שסיפר לי את הסיפור הזה פעם כשהייתי ביפן), אחד שהתנדב להרכיב את אחד מילדיה של הסרטנית ניסה לזחול במעלה הגזע, אך לאחר כמה ימים של זחילה איטית, איבד הסרטנון את סבלנותו וקפץ בחזרה אל גדת הנחל.
לפתע הגיח מבין העצים הקוף השובב. קטוף לנו פירות, צעקו הסרטנים הקטנים במקהלה. תוכל לקטוף למעננו? ביקשה גם הסרטנית. הקוף מיהר אל העץ, טעם אפרסמון אחד ואמר, "זה עדיין בוסר". טעם עוד אחר ואמר שהוא לא רע. טעם עוד כמה ואמר שהם ממש מעולים, וכך הוא מילא את פיו ואת בטנו בעוד ועוד אפרסמונים, והתעלם לגמרי מבקשת משפחת הסרטנים שהביטה בתעלוליו בחוסר הנאה מופגן.
זה לא הוגן, אמרה האמא הסרטנית, אתה חומד לעצמך את כל הפירות, ושוכח את הסושי שנתתי לך ואת העיסקה שעשינו. רוצה אפרסמונים? שאל הקוף. הנה אפרסמונים. קטף הקוף אפרסמונים ירוקים וקשים, והחל להשליך על הסרטנים. מייד נמלטו הסרטנים הקטנים אל מתחת לאמא שלהם שגוננה עליהם באומץ, עד שאחד האפרסמונים הקשים פגע בשריון גופה וסדק אותו.
הסרטנית זעקה בכאב ובבכי. הפציעה היתה קשה וכואבת. מייד הגיע צוות רפואי, ובראשו ערמון שמנמן וחום, שטיפל בסרטנית בדאגה וביעילות. בכדי להפיג את הכאב, הגיעה הליצנית הרפואית, דבורה זרזה, זמזמנית וחיננית שהפליאה בתעלולים מצחיקים, בבדיחות ובחיקויים. בכדי שהסרטנית תישמר מעופות טורפים, הגיע להגן עליה אוּסוּ ענקי. אוּסוּ הוא גזע עץ ענקי עם חור במרכזו שמשמש להכנת בצק אורז טעים.
הנה תמונה של אוּסוּ:
לאחר שהחלה הסרטנית להרגיש טוב יותר, החליטו האוּסוּ, הדבורה והערמון להעניש את הקוף וללמדו לקח. החורף כבר הגיע, וכנהוג בימות החורף הקפואים, הקוף חזר לביתו ומיהר אל האח בכדי להתחמם. הוא הבעיר אש באח, והחל לנשוף בכדי ללבות את האש. הוא לא ידע, שהערמון מסתתר לו בין הגחלים. משהאש התלהטה, נשף שוב הקוף נשיפה חזקה וארוכה שהלהיטה את האש אף יותר, וגרמה בבת אחת לערמון להתפוצץ בפניו. הקוף נבהל וזינק אל עבר הבאר בכדי לצנן את פניו. משהסיר את הקרש הכבד מעל פי הבאר, הגיחה משם הדבורה ועקצה אותו בישבן שהאדים והתנפח. הבין הקוף שיש כאן קנוניה נגדו וביקש לברוח מהבית, אך האוּסוּ הכבד נשען על הדלת ולא איפשר לו לצאת. זוכר את המעשים הרעים שעשית? שאל האוסו בכעס. כן, שהצקתי לסוסים? ושגנבתי לאיכר את הכובע של הדחליל? ושהחבאתי לסנאים את האגוזים? לא! אמר האוסו, אני מדבר על מה שעשית לסרטנית. נעל האוסו את הבית של הקוף, עד שהוא הבטיח לעשות מעשה מיוחד וטוב ולמען הסרטנית.
לאחר שהחלים מנקמת חבריה של הסרטנית, הלך הקוף לבקר אותה, כרע על ברכיו מול המחילה המשפחתית שלה, והתנצל על הסבל, הרמאות, הטירחה, הצער, הכאבים ועוד ועוד. מאז, בכל שנה בסתיו, מביא הקוף למשפחת הסרטנים אפרסמונים מתוקים והוא לא מציק עוד לאף אחד.
